שחיית חתירה
כשאני מגיעה לבריכת השחייה אני שמה לב שהזמן עוצר מלכת. פתאום אני כאילו נכנסת ליקום מקביל שבו אין לזמן כלל חשיבות ואין חשיבות לעוד הרבה דברים אחרים. כל המחסומים יורדים שם במפגש בבריכה. החליפות עסקים נשארות בלוקר, השמלות והבחולצות המכופתרות נשארות שם מאחור, השעונים יוקרתיים או פשוטים נשארים בתיק וגם הנעליים, כולם מגיעים לתוך הבריכה נקיים וערומים, רק בגד ים עושה את ההבדל ולפתע כולם נראים אותו הדבר במים. אין הבדל בין המנהל הבכיר לנערה שסיימה עכשיו את לימודי החינוך כולם עסוקים רק בדבר אחד. בשחיית חתירה. כל אחד מהאנשים שמתקבצים פה בבריכה בזמן הנתון שוחה שחיית חתירה במסלול שלו. כמעט ואף אחד לא מסתכל לצדדים, אין פזילה ימינה ואין פזילה שמאלה לכולם מטרה שקטה אחת והיא שחיית חתירה. כמו מתוכנתים לעשות את זה בשקט, ללא מילים. המקום הכל כך שקט הזה ממילא , הופך להיות שקט עוד יותר. אין שיחות סרק, אין חילופי דברים בין האנשים. ולמרות שאני כבר מזהה את הפרצופים ושוחה שחיית חתירה באופן קבוע במסלול שלי כבר מעל שנה, לידי שוחה גברת מבוגרת ומצדי השני בחור צעיר אין אני מחליפה אתם מילה במהלך השחייה. הכל נעשה בשקט ובדממה נעימה. אף אחד גם לא מרגיש שום צורך לדבר, אין חוסר נעימות מהשתיקה והמים בולעים את הכל. את התנועות של שחיית חתירה של האנשים במים, את טירדות היום שהיה או היום שיהיה את המחשבות שמקפצות כמו פינג פונג החוצה ופנימה והכל נבלע במים והופך לכלום. נמס במי הבריכה והשאריות מתפזרות עם תנועות שחיית חתירה של כולנו. כאילו כולנו מתמקדים באותה המטרה, כאילו לכל השחיינים בבריכה שלא מכירים כלל יש מטרת על אחת , מן הפעלת אנרגיה כדי להזיז משהו שמשהו טוה יקרה וכולם שוחים למען מטרה זו, בשקט, בריכוז מופתי. שחיית חתירה שלא נגמרת, עוד בריכה ועוד בריכה ורק השעון שמצלצל פתאום קוטע את השקט הזה ומזכיר לכל השחיינים כי יש עולם בחוץ, עולם יבש, עולם של רעש עולם אחר.
